עד היום, הגנת זכויות היוצרים על תקליט וזכויות מבצעים נמשכה כ-50 שנים, שלאחריהן הופקעו זכויות היוצרים מהיוצר. תקופה זו קצרה באופן משמעותי מתקופת ההגנה שחלה על ספרים, יצירות אומנות וסרטים.

הארכת התקופה כפופה לתנאי לפיו אם בתום 50 שנים ממועד יצירת התקליט או פרסומו, מפיק התקליט לא הוציא כמות שיש בה כדי לספק באופן סביר את דרישת הציבור לעותקים של התקליט, או לא העמיד את התקליט לרשות הציבור – תפקע זכות היוצרים שלו בתום 50 שנים.

יתר על כן, אם במהלך תקופת 20 השנים (ההפרש שבין 50 ל-70 שנים) המפיק לא עמד בתנאים המגבילים – תופקע זכות היוצרים בתום אותה שנה.

הסיבות ליצירת החוק הן שתקופת ההגנה הקצרה גרמה לפגיעה במתן תגמול ליוצרים ותיקים שכבר עברו את תקופת ההגנה ועדיין ממשיכים ליצור. יתרה מזאת, אורך תקופת ההגנה בדרך כלל לא מכסה את כל ימי חייו של היוצר ולכן הוא יכול למצוא את זכויותיו מופקעות ממנו בטרם עת.

ח"כ יעקב מרגי: "ההצעה הזו מאמצת מנגנונים המבטיחים גישה של הציבור לאוצרות העבר של המוזיקה הישראלית ומבטיחה גמול ראוי למבצעים על רפרטואר העבר שלהם. בעזרתה אמנים ותיקים יזכו לחיות בכבוד בערוב ימיהם. "

חוק הארכת תקופת זכויות היוצרים בתקליט וזכויות מבצעים אושרה בקריאה שניה ושלישית בכנסת ללא מתנגדים.