לפוליטיקאים קל לריב עם אמנים. הרבה יותר קשה לתמוך בתרבות

מאת יואב גינאי, טיים אאוט

השנים האחרונות התאפיינו בטלטלות בעולם התרבות הישראלי. הקורונה, הסגרים והמלחמה פגעו בפרנסתם של יוצרים רבים. אחריהם הגיע תורו של הפופוליזם: עבור פוליטיקאים, קל הרבה יותר לייצר סנסציות וכותרות באמצעות מריבות מתוקשרות עם אנשי תרבות מאשר לפעול באמת לקידום הענף. מי שנפגעים ראשונים הם היוצרים שבשוליים, אלה שיצירתם חשובה, גם אם אינה פופולרית, ושעצם עבודתם משמרת ומפתחת את התרבות של כולנו, גם אם היא אינה נמצאת בפלייליסט או על מדף הספרים שלנו. גם האמנים המבוססים, ובעיקר מי שעוטף אותם – נגנים, טכנאים, עובדי במה וחבריהם – ספגו מכה גדולה עם השתקת עולם התרבות בעקבות המצב.

בינואר האחרון נחשף כי משרד התרבות החליט שלא לחלק עשרות פרסי יצירה לשנת 2025 בהיקף מיליוני שקלים בתחומי הספרות, המוזיקה, האמנות הפלסטית והמחול. בין הפרסים שלא חולקו היו פרס היצירה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול, פרס דבורה עומר לספרות ילדים ונוער, פרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים ופרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. השר נימק את ההחלטה בצורך לבחון מחדש את מנגנון חלוקת הפרסים ולהבטיח ייצוג לכלל חלקי הציבור. בספטמבר האחרון החל משרד התרבות לפרסם קולות קוראים לפרסים לשנה זו. גם אם חידוש חלוקת הפרסים הוא צעד חשוב, נותרת השאלה מה יהיו המתכונת והיקף התמיכה, ומה עלה בגורלם של הפרסים שלא חולקו ב־2025.

המצב הזה מצטרף למציאות שבה יוצרים בתחומי המוזיקה הקונצרטית והשירה זוכים להוקרה ממסדית, כמו פרס ישראל, רק אחת לכמה שנים. פרס ספיר מספק במה חשובה לספרות, אך בתחומי השירה והקומפוזיציה האפשרויות מצומצמות עוד יותר.

בתוך המציאות הזאת, פרס אקו״ם הוא אחד ממפעלי ההוקרה והתמיכה היציבים והמתמשכים שנותרו ליוצרים. ביום שני הקרוב תקיים אקו״ם, האגודה שנוסדה לפני 90 שנה כדי להגן על זכויות היוצרות והיוצרים, את טקס פרסי עידוד היצירה ה־70 שלה. לא מדובר רק בתעודת הוקרה ממוסגרת, אלא גם בפרס כספי. המפעל נוסד ב־1956 כתחרות מלגות ליצירות קונצרטיות שהוגשו בעילום שם – מסורת שנמשכת עד היום.

ייחודו של פרס אקו״ם נשען על ארבעה עקרונות. ראשית, אקו״ם היא אגודה של יוצרים למען יוצרים. מקורם של כספי הפרסים הוא בתמלוגים על השמעת יצירות, המוקצים במיוחד לעידוד היצירה. כך, יוצרים שיצירותיהם מושמעות ומבוצעות בתחנות הרדיו ובאירועים שונים תורמים למעשה חלק קטן מתמלוגיהם כדי לאפשר ליוצרים אחרים ליצור את היצירות הבאות.

שנית, הפרסים אינם תלויים במציאות הפוליטית, המדינית, הביטחונית או הבריאותית. לאורך השנים הם הפכו למפעל ותיק ויציב, המעניק ליוצרים הכרה ותמיכה גם בתקופות של טלטלה.

שלישית, לפני כמה שנים החליטה אקו״ם לפצל את טקס הפרסים ולייחד מועמדויות ואירוע נפרד לתחומי המוזיקה הקונצרטית, השירה והספרות. כך זוכים התחומים האלה ליחס ולכבוד הראויים להם, עם יותר קטגוריות ויותר הזדמנויות ליוצרים.

הרביעי, ובעיניי הייחודי מכולם, הוא עצם מהותם של הפרסים. רוב הקטגוריות מוקדשות ליצירות שטרם ראו אור: יצירות מוזיקליות שטרם בוצעו או הוקלטו, שירים וספרים שטרם פורסמו. לצד פרסי מפעל חיים ופרס הדירקטוריון, המוקירים עשייה רבת שנים שהותירה חותם, פרסי עידוד היצירה נועדו להעניק ליוצרים כמו מלחינים, סופרים ומשוררים תמיכה מעשית והכרה שתאפשר להם לממש את יצירתם. לא רק לתגמל את מה שכבר נעשה, אלא לסייע למה שעוד יכול להיווצר.

כך באות לעולם יצירות מוזיקליות חדשות. כך נולדים עוד ספרים. כך התרבות של כולנו נשארת גוף חי, נושם ומתפתח, כשבד בבד מוקצים משאבים לשימור נכסי התרבות הוותיקים והזמר העברי.

הכרה ביוצרים ותמיכה ביצירתם הן הכרח, לא מותרות. חשיבותן חורגת מכל עמדה, מחלוקת או מצב נתון. כך מקובל וראוי בכל המדינות המתקדמות בעולם. באקו״ם נמשיך ואף נרחיב את השליחות הזאת. ואני מקווה שיוצרות ויוצרים בישראל יזכו בעתיד לעוד אפיקים כאלה, ובתדירות גבוהה הרבה יותר.

יואב גינאי הוא יו"ר דירקטוריון אקו"ם, האגודה השומרת על זכויות היוצרות והיוצרים בישראל, שתקיים ביום שני, 19 באוקטובר בבית היוצר בנמל תל אביב את טקס פרסי אקו"ם בתחומי המוזיקה הקונצרטית, השירה והספרות.